טעם לי וטעם לך: לא תאמינו איך משפיעים הטעמים על הירידה במשקל ועל הבריאות

הבנת התנהגויות האכילה שלכם המושפעות מהגנטיקה כמו העדפה לטעם מתוק, מלוח, שומני, אוממי ומר, יכולה לסייע בהתאמת הרגלי תזונה ואורח חיים בריא וירידה במשקל

מתוק, מר או אוממי?

אין ויכוח על כך שאוכל הוא אחד מהנאות החיים הטובות ביותר, אם לא הטובה. הוא משפר לנו את חיי היום יום בגלל השילוב של תחושות וטקסטורות שקיימות בו. חמשת הטעמים הבסיסיים – מתוק, מריר, חמוץ, מלוח ואומאמי – נובעים מתגובה כימית בין גירויים (מזון) בפה המגיבים עם קולטנים (בלוטות טעם). מה עם חריף אתם שואלים? מצטערים לשבור לכם מיתוסים שגדלתם עליהם. חריף הוא אינו טעם, אבל אסור להתעלם מהטעם השומני שקיים בעולם הירידה במשקל ובכלל.

העדפה לטעמים כמו טעם שומני או אוממי, עלולה לעכב ירידה במשקל, רגישות גנטית למלח עשויה לגרום לעלייה בלחץ דם, ואולי אתם נמצאים רק בקטגוריה של אנשים שלא יכולים לסבול כוסברה ושטעם חזק של קפאין עושה להם בחילה. איך יודעים אם הרגישויות האלו קיימות אצלנו או לא? בדיקה גנטית פשוטה.

הבנת התנהגויות האכילה שלנו המושפעות מהגנטיקה, יכולה לסייע בהתאמת הרגלי תזונה ואורח חיים בריא וירידה במשקל. הבדיקה הגנטית בודקת בין השאר גנים הקשורים לטעמים שונים שיכולים להיות חסמים בירידה במשקל, לפגוע בבריאות או סתם להרגיש תחושות לא נעימות כשאוכלים.

מרגישות לטעם שומני ועד להעדפת טעם אוממי – מה תגלו בבדיקה הגנטית?

רגישות לטעם שומני: הגן CD36 מקודד לחלבון המשפיע על רגישות אנשים לשומן מהדיאטה. בקרב בעלי עודף משקל, נמצאה רמת החלבון ירודה, המובילה לירידה ברגישות לתחושת השומנים בפה ולצריכת שומנים גבוהה.

למי שיש נטייה להעדפת טעם שומני, צריך להיות מודע לעובדה שאינו חש בטעם השומני ולהגביל צריכת שומנים רוויים ושומן טראנס.  

העדפה לטעם אוממי: בנוסף לקולטני הטעם המוכרים לנו (מלוח, מר, מתוק וחמוץ) קיים טעם חמישי הקרוי- אוממי. הוא מעניק לאוכל טעם עמוק, מודגש, עשיר ובשרני ופירושו ביפנית – "טעים" או "מתובל". החיסרון העיקרי למי שהתגלתה אצלו נטייה להעדפת טעם אוממי, הוא, צריכת יתר של מזונות העשירים בחלבון, שומן, מלח, וקלוריות העשויים להוביל להשמנה ולעלייה בגורמי סיכון למחלות לב וכלי דם.

רגישות לטעם מלוח: נתרן הוא מינרל חיוני לגוף האדם ולפעילותו, שמצוי במלח שולחן, מוצרי בשר וחלב ואף מצוי בכמות גבוהה במזונות משומרים ומעובדים. הנתרן מווסת את נפח הנוזלים בגוף, וחיוני לפעילות תקינה ובריאה של מערכת העצבים והשרירים.

וריאציות גנטיות עשוית להיות קשורות לצריכת מזון מלוח.  נטייה לרגישות יתר לטעם מלוח וחמוץ תביא לצריכה מועטה יותר של מזון עשיר במלח, במונוסודיום גלוטמאט או מזון עם טעם חמוץ. נטייה לרגישות בטעם מלוח מחייבת הורדה של מאכלים מולחים מהתפריט כמו בשר מלוח, גבינות מלוחות או דגים כבושים.

יכולת מופחתת לחוש טעם מתוק: ישנם גנים האחראים על זיהוי הטעם המתוק, עוצמת תחושת הטעם המתוק ויכולת לחוש בטעם המתוק. אנשים בעלי יכולת מופחתת לחוש בטעם המתוק נוטים להגביר את צריכתו. רגישות זו מצביעה על נטייה לצרוך אוכל המכיל סוכרים פשוטים, אוכל פיקטנטי וג'אנק פוד.

רגישות גבוהה למרירות: הגן TAS2R38 מקודד לקולטן לטעם מר, המשפיע על היכולת לזהות טעמים מרירים ממזונות העשירים בתרכובות (propylthiouracil (PROP ו(phenylthiocarbamide (PTC. מזונות אלו הם, ברוקולי, כרוב קייל, צנון, קולורבי, קפה שחור, גבינות צרפתיות, יין ובירה שחורה. אנשים שיש להם רגישות גבוהה למרירות, לא מוסגלים לאכול ירקות או מאכלים מרירים שנחשבים בריאים.

נטייה להצטברות של קפאין: קפאין הוא חומר פסיכואקטיבי ממריץ המצוי במאכלים ומשקאות רבים כמו תה, קפה, קולה, שוקולד, משקאות אנרגיה ועוד.  לקפאין יתרון במתן אנרגיה ואף נמצא כי משפר יכולת פעילות מנטלית וגופנית כאשר נצרך במנות מתונות. אולם, פירוק איטי של קפאין ועודף קפאין בדם מהווה סיכון להופעת חרדה, אי שקט, עצבנות יתר, הפרעות שינה, יתר לחץ דם, עלייה בדפיקות לב, התפתחות מחלות לב ועוד. הבדיקה בודקת אם ישנה נטייה משמעותית להצטברות של קפאין.

דברו איתנו עכשיו
WordPress Image Lightbox Plugin
דילוג לתוכן